פסק-דין בתיק ע"א 29339-10-11

רקע

1.         זהו ערעור על פסק דינה של כב' השופטת סמדר קולנדר אברמוביץ (תא"ק 4737/06)

ערעור זה עניינו בפסק דין שניתן בקשר למערכת היחסים העסקית שהיתה בין המערערת למשיבה.

המשיבה הינה חברה המייבאת ומשווקת מוצרי קרמיקה וכלים סניטריים (להלן: " הסחורה") והמערערת הינה חברה שהקימה פרויקט בניה בתל אביב, והזמינה מוצרים שונים מהמשיבה.

המשיבה סיפקה למערערת סחורה ולפיה טענתה של המשיבה המערערת לא שילמה לה את תמורתה ולפיכך היא הגישה תביעה כנגדה בסדר דין מקוצר על סך של 144,698 ש"ח.

המערערת לא הגישה בקשת רשות להגן, ניתן כנגדה פסק דין אלא שבהמשך הגישה המערערת בקשה לביטול פסק הדין אליו צורף תצהיר של מר בוכריץ שלמה (להלן : " בוכריץ") וסוכם בין הצדדים כי פסק הדין שניתן במעמד צד אחד יבוטל, תנתן רשות להתגונן והתצהיר שצורף לבקשה, ישמש ככתב הגנה.

הלכה למעשה בתצהירו לא כפר בוכריץ בטענת המערערת כי הסחורה סופקה אלא שהיו לו שתי טענות מרכזיות. האחת - כי לאתר הגיעה סחורה לא מתאימה ואביזרים פגומים שהוחזרו והוחלפו "ועבודה בכללותה היתה מבולבלת" וכי מערכת הנהלת החשבונות אצל המשיבה לא עדכנה את ההחזרות וההחלפות שבוצעו בסחורה ולא סופקו למערערת הזיכויים והשידרוגים שנעשו לרוכשי היחידות בפרויקט. 

טענתו השניה היתה כי בעקבות האמור לעיל, הופסקה הפעילות בין הצדדים עד אשר הושגו הסכמים להמשך האספקה אלא שלאחר סיום הפרויקט החלה המשיבה דורשת כספים שלא הגיעו לה, המערערת סרבה לשלמם והמשיבה הגישה ביום 25.6.06 את התובענה (להלן: " התובענה").

לאחר הגשת התובענה נפגשו הצדדים והגיעו להסכם פשרה ביום 18.9.2006 לפיו:

"1. הצדדים מקבלים את החישוב שנערך על ידי יעל פלוטקין מטעם רזידנס כפי שנכתב וחושב לגבי כל דירה וכן לגבי שטחי ציבור. 10% תוספת על מוצרים שלא גובו בתעודות משלוח וקיימים פיזית בדירה, התוספת של 10%.

2. סיכום אריתמטי ייעשה על ידי הצדדים וישולם בשק ל-30יום.

3. אלוני מתחייבת לבטל את התביעה ולהודיע לבית המשפט".

ההסכם הנ"ל נערך ונחתם על ידי הצדדים (להלן: " הסכם הפשרה").

לאחר חתימת הסכם הפשרה התקיימו לטענת בוכריץ עוד מס' פגישות עם אנשי המשיבה כאשר מטעם המערערת נוכחו הוא ויעל פלוטקין. מהבדיקה עלה כי המערערת לא חייבת דבר למשיבה ודווקא המשיבה היא שזו שחייבת למערערת כספים. משכך, טענתו השניה הינה כי גם על פי הסכם הפשרה  לטעמו היה מקום לדחות את התובענה כנגד המערערת.

2.         על בסיס תצהיר זה ששימש כאמור כתב הגנה, נקבע התיק להוכחות, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, כאשר התצהיר היחידי מטעם המערערת היה תצהירו של בוכריץ.

3.         בית המשפט קמא שמע את הצדדים ובסופו של יום לאחר דיון משפטי הכריע ביום 19.7.11 על סמך הממצאים העובדתיים שנתגלו על ידו כי דין התביעה להתקבל וכי, המערערת לא הוכיחה טענות ההגנה שלה ולכן חוייבה המערערת בסכום התביעה בתוספת אגרה ושכר טרחה בסך של 30,000 ש"ח.  

5.         על פסק דינה זה של בימ"ש קמא הוגש ערעור על ידי המערערת והצדדים הגיעו להסכמה כי פסק הדין בערעור ינתן כפסק דין בפשרה ללא הנמקה, בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט תשכ"ד - 1965 (בטווח שבין 144,698 ש"ח לבין סך של 230,000 ש"ח.

6.         בהתאם להסדר הפשרה הצדדים טענו בפני במטרה לשכנעני כי יש לפסוק את סכום המינימום או סכום המקסימום, בהתאמה לטוען.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ועיינתי גם בעיקרי הטיעון שהוגשו, וגם בהודעת הערעור, ובתיקי המוצגים הגעתי להכרעה.